פרק לדוגמא
החיים בלכתן הכפול
'גוּרוּלְדוֹן ובָּעָלַגוֹרת
גורולדון ובעלגורת' הם שני לכתנים ננסיים בגודל ובמסה דומים, הסובבים זה סביב זה במסלול בעל ציר משותף, ומקיפים יחדיו את שלושת השמשות של מערכת מאסקיליון באותו מסלול. הם נחשבים למעיין לכתן חמישי והאחרון במערכת מאסקיליון הפנימית וסביבם סובבים שבעה ירחים, כאשר על ארבעה מהם, שלהם אטמוספרה תומכת חיים אורגניים יש חיים ועל אחד מהם, שהוא קטן ובעל מסה נמוכה, אין אטמוספרה ולשניים אחרים אטמוספרות רעילות. שני הלכתנים הננסים כל־כך קרובים עד כי הם חולקים אטמוספרה משותפת, אך הם כה קטנים, וגם ירחיהם המשותפים, ששישה מהם גדולים יחסית, מאזנים את כוחות המשיכה הגרוויטציוניים ביניהם כך שהם לא קורסים. הקריסה של מיקרו מערכת זו הייתה אמורה להתרחש לפני 8.94 ביליוני שנים, אך מאחר ובתשע ביליוני השנים האחרונות עברו על מערכת מאסקיליון בין 100 ל־120 שנה, רחוק הזמן שיתנגשו ב־18 פנטיליון שנה, עדיין, מ־60 מליון השנה המקוריים שכבר חלפו מזמן.
דוגמאות לחיים בגוּרוּלְדוֹן
על הדרקונים
הדרקונים הינם דינוזאורים שבנוסף לשני זוגות הרגליים הרגילות פיתחו זוג כנפיים על השכמות, הדומות לכנפי עטלף יותר מאשר לכנפי עופות או פטרוזאורים. הם נחשבים לבת־סדרה בפני עצמה, קיימת משפחה בבת־סדרה זו שאיבדה את כנפיה אך נותרה בעלת ארבע הגפיים האחרות ומשפחה אחרת שגם רגליה התנוונו כמו אצל הנחשים, אך היא אמפיבית וחיה באוקיאנוסים, ימים, ימות, נהרות ואגמים ופיתחה זנב הדומה לזנב דג והמוגלובין המנצל את החמצן ביעילות, הם עולים על פני המים אחת לשעה לנשום.
קיימים מינים רבים של דרקונים, המתחלקים למגוון ואריאנטים, בשלושת המשפחות, ידוע על כאלף קטגוריות טקסונומיות. כמו כל הזוחלים הם מטילים ביצה בעלת שפיר עוברי ומביציהם בוקעים וולדות חיים.
על הקופֿציפורים, על הגריפֿונים, על הגריפֿינים ועל הפגסוסים
ארבעה מינים אילה, לדוגמא, בנויים במבנה גוף של יונקים אך בעלי כנפי עופות מנוצות על שכמיהם בנוסף לשני זוגות הגפיים הרגילים, כן יש להם זנב. הקופֿציפורים
(= אופטיקרוסימיאנים) הינם קופים בעלי כנפיים שוכני עצים גבוהים ועבותים, הניזונים מפרי המָנְגָמֶלוֹן; הגריפֿונים הינם טורפים הדומים להכלאה בין כלב אמסטף לאריה בעל כנפיים בעלי ראש הדומה לדורס יום (כמו נשר למשל); שניהם בעלי מקור במקום האף והפה הרגילים ליצורים אילה; גריפֿינים הם אריות מכונפים והפגסוסים הם סוסים מכונפים; מינים אילה הם בעלי פה ואף רגילים.
הם מתרבים ברבייה זיווגית ויולדים וולדות חיים המתפתחים ברחמם, אך שייכים לקבוצה טקסונומית אחרת מבת־מחלקת השילייתנים למרות הדמיון בין שני הקבוצות מלבד הכנפיים.
על הסלאייפֿנרים
סוסים אילה הם בעלי שני רגליים קדמיות ושני אחוריות, בעלי אגן ועצם בריח בהתאם, בהם מפרק ירך כפול ומפרק כתף כפול, על כן הם מאוד מהירים בריצה למרחקים ארוכים ואינם מתעייפים בקלות; זה הנושא שמעניין אותנו בהם. הם קרובים של הסוס המוכר לנו אך נחשבים למין בפני עצמו.
על ההלדוגים השש־רגליים
יצורים אילה קרובים לקנטורים (יצורים שגופם התחתון דומה לגוף סוס ואילו ראשם וגופם העליון דומה לשל אדם, קיימים בשביל החלב והתפתחו בעוד כשלושים ביליוני גלקסיות, אך לא בגלקסיה זו אלא באחת משכנותיה.) עד כמה שישמע הדבר מוזר ומהווים חלק בקבוצה טקסונומית הקרובה לשילייתנים ולקבוצה שהזכרנו קודם בתת־מחלקת היונקים האמיתיים, כן הם דומים להם ברבייה ובהמלטה. על הקרבה לקנטורים השייכים לאותה הקבוצה אך נחשבים ליצורים תבוניים יענה פרט אנטומי שמאוד מעניין אותנו: גופם העליון מכיל בית חזה המכיל ריאות ולב ומחופה בצלעות וחלל בטן המכיל קומפלקס של קיבות, מעליו מתנוססים הצוואר והראש, ובו עצם בריח עם מפרקי כתף אליו צמוד זוג הרגליים הקדמיות (הידיים אצל הקנטורים), בגופם התחתון עוד בית חזה המכיל לב וריאות נוספים המחופה בצלעות ועצם בריח נוספת בעלת מפרק כתף אשר אליו צמודות הרגליים האמצעיות, חלל הבטן של הגוף התחתון מכיל את המעיים ושאר האיברים הפנימיים ובקצהו השני של הגוף האגן ובו מפרק הירך אליו מחוברות הרגליים האחוריות. אצל הקנטורים הגוף העליון הזדקף.
מינים תבוניים
המאפיין המיוחד המבדיל בין הקלסתר של ששת המינים מגורולדון ובעלגורת' לאדם הוא האוזניים הארוכות והמחודדות שלהם. על שאר המאפיינים הייחודיים להם נלמד כאן.
על האוכלוסייה בגוּרוּלדוֹן
על האלים, על המלאכים, על בנות/בני־הים ועל העֶלְפֿים
ראשית נתייחס למאפיינים כלליים של המין ולאחר מכן למאפיינים ייחודיים של תשעה התת־מינים. מבחינת האנטומיה והפיזיונומיה הם דומים לאדם מלבד אוזניהם המחודדות ועוד הבדל פרופורציונאלי בגודל- נקבות וזכרי האלפא הם בגובה ממוצע הנע בין מטר שמונים למטר תשעים והבתא בין מטר שבעים לשמונים. הזכרים והנקבות בגובה שווה, כפי שכבר הבנתם.
קיימים תשעה תת־מינים והם מתחלקים, כל אחד, ל־37 זנים המקבילים לזני האדם. סך־הכל קיימות 333 קטגוריות במין זה. כעת נתייחס למאפייניהם הייחודיים של התת־מינים ולהבדלים בינהם. הראשונים הם העלפֿים (Homo suprimus suprimus), הם הדומים ביותר לבני־האדם, יש להם זוג ידיים וזוג רגליים; השניים הם בני/בנות־הים (Homo suprimus ichiotus), יש להם זוג ידיים אחד ופלג גופם התחתון דומה לשל דג כאשר הם במים אך הופך לפלג גוף תחתון אנושי בעל זוג רגליים אנושי ביבשה ואז הם נראים כעלפֿים רגילים; השלישיים הם האלים (Homo suprimus bymano) להם שני זוגות ידיים וזוג רגליים, גם הם יכולים להעלים את זוג הידיים הנוסף ולהיראות כעלפֿים רגילים בעלי זוג ידיים אחד; הרביעיים הם הגראנד־אלים (Homo suprimus trimano) בעלי 3 זוגות ידיים וזוג רגליים אחד, גם הם יכולים להעלים את שני זוגות הידיים הנוספות ולהראות כעלפֿים רגילים בעלי זוג ידיים אחד; החמישיים הם הארכי אלים (Homo suprimus quadrimano) בעלי 4 זוגות ידיים וזוג רגליים, גם הם יכולים להעלים את זוגות היידיים הנוספות ולהישאר עם זוג אחד ואז הם נראים כעלפֿים רגילים; השישיים הם המלאכים (Homo suprimus aveo) בעלי זוג ידיים, זוג רגליים וזוג כנפיים מנוצות הבנויות מבחינה אנטומית ככנפי עופות פטרוזאורים (רק מכוסות נוצות) הצומחות משכמותיהם אותן הם יכולים להעלים ולהראות כעלפֿים רגילים; השביעיים הם הגראנד־מלאכים (Homo suprimus byaveo) בעלי זוג ידיים, זוג רגליים ושני זוגות כנפיים הניתנות להעלמה; השמיניים הם הארכימלאכים (Homo suprimus triaveo) בעלי זוג ידיים, זוג רגליים
ו־3 זוגות כנפיים כנ"ל; והאחרונים הם הסִילְף (Homo suprimus combinto) בעלי פלג גוף תחתון של דג, ארבע זוגות ידיים ושלוש זוגות כנפיים כנ"ל.
על האלים הגדולים בשלושת תתי־המין ומלאכי הענק = אָנגֶ'לִיקטִים
קיים מופע נוסף של שלושת תתי־המין של האלים: לבעלי שני זוגות הידיים במופע זה קוראים סַאטִי, לבעלי שלושת זוגות הידיים קוראים דֶוִוי ולבעלי הארבעה בָּהַאגוַ'אטְנִי. מימדי הפרטים הבוגרים הממוצעים: לזכרים- 210 סנטימטר גובה ומסת גוף של 100 קילוגרם לסאטי עד 120 קילוגרם לבהאגו'אטני; הנקבות בגובה 190 סנטימטר ובמסת גוף של 70 קילוגרם לסאטי עד 85 קילוגרם לבהאגו'אטני. הזכרים מאוד חסונים ושריריים והנקבות רזות וחטובות.
מלבד בעלי הצבעים הביכרומטיים הרגילים- חומים אדמדמים (כמו האדם), נפוצים אצלם בעלי צבעים מונוכרומטיים, כגון- שחורים־לבנים (בעלי גווני ביניים של אפור) סגולים, כחולים, ירוקים, צהובים, כתומים, ורודים ואדומים.
לאנס אוסריק הוא דווי כחול.
מלאכי הענק לעומתם הם בעלי צבע מונוכרומטי ללא גוונים, גובהם 300 סנטימטרים והם בעלי מסת גוף של 170 קילוגרמים וזוג כנפיים אחד. הם חסרי פתחי פנים ותווי פנים, פניהם מכוסים קרום. הם חסרי אברי מין חיצוניים. אין הבדל צורני בין הזכרים לנקבות. הם משמשים כמשרתי האלים הגדולים ועושי־דברם ומשמשים כנציגהם מול שאר המינים התבוניים והתת־תבוניים שבשליטתם.
על הפֿיות
הפֿיות הם עלפֿים ננסיים בגובה 80 סנטימטר ובמסת גוף 20 קילוגרם בממוצע, בעלי זוג כנפי חרקים שקופות אך הם אינם יכולים להעלימם כמו סילף, האלים, המלאכים
ובני־הים ולהיראות כעלֿים רגילים. הם מתבודדים ביערות עד. קיימים מהם 37 הזנים. יש המחשיבים אותם כמין נפרד.
על הגמדאים, המאנצ'קינים והנוֹוּמִים
קיימים שני תתי־מינים במין זה, באחד מהם (Homo dworfisis dworfisis) קיימים שני מופעים תרבותיים- הגמדאים והנוֹוּמים והשני הוא המאנצ'קינים (Homo dworfisis simpatic), נתחיל בראשון. הגמדאים ונוֹוּמים הם התת־מין הראשון וראשית נלמד על המשותף להם ביולוגית: הם מאוד חסונים ושריריים ובעלי פנים גבשושיות; הזכרים בגובה ממוצע של 167 סנטימטרים והנקבות בגובה 164 ובמשקל ממוצע של בין 65 ל־70 קילוגרם, הם מאוד אמיצים ונבונים; קיימים בהם 37 זנים המקבילים לזני האדם.
השוני התרבותי מתבטא בכך שהגמדאים הזכרים מגדלים זקנים ובאופן כללי גרים במערות ומחילות מתחת לפני האדמה בריחוק מהאוכלוסייה הכללית בישובים משל עצמם בעוד הנוֹוּמים חיים בקרב האוכלוסייה הכללית ואינם מגדלים זקנים.
ההת־מין השני, המאנצ'קינים, נמוכים יותר ורחבים יותר, בעלי פנים עדינים יותר ונוטים להשמנה. ברגיל מסת הגוף שלהם דומה לשל בני התת־מין הראשון אך גם הזכרים וגם הנקבות באותו גובה- 160 סנטימטרים בממוצע. הם גרים ביחידות או בתאים משפחתיים קטנים, של משפחות גרעיניות ונוטים להתבודד בניגוד לקהילות הגדולות בהן מתקבצים בני התת־מין הראשון.
גְנוֹם
סיעה של נוֹוּמִים המנסה לחזור לדת הגמדאית אך ללא סממנה החיצוניים, כגון הזקן, ובפרשנות מודרנית.
על האטנים והענקים
המשותף לשני תתי־מינים אלה הוא מבנה גופם השרירי והחזק וגודלם העצום: הזכרים בגובה ממוצע של 250 סנטימטרים ובמסת גוף של 250 קילוגרם בממוצע והנקבות 230 סנטימטרים ו־190 קילוגרם בממוצע, בעלות מבנה גוף דקיק ועדין יותר; בנוסף מתקיימים אצלם 37 זנים המקבילים לזני האדם בשני התת־מינים; אלו הן התכונות הכלליות למין זה. ונעבור לשוני בינהם.
הענקים (Homo jiganticus jiganticus) בעלי מזג שמח, מצח רחב ולחיים בולטות, אפיהם קטנים ותווי פניהם רכים ועגולים בעוד האטנים (Homo jiganticus grampus) חמורי סבר, בעלי מצח גבוה ואפים גדולים, לזכרים סנטרים גדולים וכבדים ובאופן כללי (גם הנקבות) בעלי תווי פנים חדים וזוויתיים.
על האוכלוסייה בבּעלגוֹרת'
על השדים
קיימים 8 תת־מינים במין זה ובכל תת־מין קיימים 37 זנים המקבילים לזני האדם, סה"כ 296 קטגוריות; ראשית נתייחס למאפיינים הכלליים של המין ואח"כ למאפיינים הייחודיים לכל תת־מין ולהבדלים ביניהם. הם דומים לאדם ולעלפֿים אך שונים מהם גם;
הזכרים והנקבות בעלי גובה ומסת גוף שונים. הזכרים בגובה ממוצע של מטר תשעים ומסת גוף של 130 קילוגרם והנקבות מטר שישים ו־45 קילוגרם. נתייחס להבדלים האנטומיים בינם לבין לעומת האדם והעלפֿים: יש להם ניבים גדולים וארוכים של טורף, זוג קרניים על הראש, טופרים בקצות אצבעות הידיים במקום ציפורניים, פרסות במקום רגליים וזנב ארוך שקצהו משולש; עוד הבדל הוא מבחינת הפיגמנטים: עורם אדום, שיערם ובבת עיניהם נעים בין שחור ללבן ובגווני הביניים האפורים.
נתייחס כעת להבדלים ופיזיונומיים בין זכרים ונקבות: השדים בעלי פנים רחבות, גסות, בהמיות ומאוד גבריות וקרניים עבות, גדולות וארוכות; השדות בעלות פנים נשיות, עדינות ויפות כמו של עלפֿיות ונשים וקרניים קטנות ועדינות.
והרי שמונה התת־מינים ומאפייניהם הייחודיים: הראשונים הם הדמונים (Balamoranthropus corneto unimano), בעלי זוג ידיים אחד; השניים הם
המיד־דמונים (Balamoranthropus corneto bymano), בעלי שני זוגות ידיים, היכולים להעלים את זוג הידיים הנוסף ולהראות כדמונים רגילים בעלי זוג ידיים אחד; השלישיים הם הגראנד־דמונים (Balamoranthropus corneto trimano) בעלי שלוש זוגות ידיים, כנ"ל לגבי הזוגות הנוספים; הרביעיים הם הארכי דמונים (Balamoranthropus cornet quadrimano) בעלי 4 זוגות ידיים (כנ"ל); החמישיים הם הדבֿלים (Balamoranthropus corneto petricus), בעלי זוג ידיים אחד וזוג כנפיים קרומיות בעלות מבנה אנטומי של כנפי עטלף או דרקון הצומחות משכמותיים אותם הם יכולים להעלים בשעת הצורך ולהיראות כדמונים רגילים; השישיים הם
הגראנד־דבֿלים (Balamoranthropus corneto bypetricus), בעלי זוג ידיים ושני זוגות כנפיים כאלו; השבעיים הם הארכי דבלים (Balamoranthropus corneto tripetricus), בעלי זוג ידיים ושלוש זוגות כנפיים כאלו; והאחרונים הם חסרי־השם (Balamoranthropus corneto combinato) בעלי 4 זוגות ידיים ו־3 זוגות כנפיים כאלו.
הבַּאנְשִׂיז (ביחידה-בַּאנְשִׂי) הן שבט/אגודה של שדות לבקניות מכל הקטגוריות, הקוצצות את זנבן וקרניהן בניתוח. הן עוסקות בטכנולוגיה מיוחדת המעצימה את היכולת הקולית שלהן ועל־ידי שהן משתמשות בקולן בצורה ייחודית ובעלת־עוצמה.
על הגובלינים, ההוב־גובלינים והאורקים
האורקים (Nekrothropus orca orca orca), בעלי הגובה הממוצע של 175 סנטימטרים ומסת הגוף הממוצעת של 90 קילוגרם ואחיהם הקטנים והרגזנים, הגובלינים (Nekrothropus orca orca goblinus), בגובה ממצע של 160 סנטימטר ובמסת גוף ממוצעת של 60 קילוגרם, גם לזכרים וגם לנקבות, הם שני זנים של אותו תת־מין. דודניהם, שיישבו את לכתן המדבר החולי אוגמי, במערכת בשם זה ונקראים גששי דם אוגמיים או פשוט הוב־גובלינים (Nekrothropus orca ugami), הם התת מין השני במין זה ודומים מבחינת מימדיהם לגובלינים, אלא שאפיהם רטובים וחוש הריח שלהם חזק מאות מונים משל דודניהם. [בני המין] הם כעורים, זעפנים, ונוטים לאלימות.
על הטרולים והאוֹוּגרים
טרולי המערות (Nekrothropus trolus) (ואין קשר לטרולים הננסיים החמודים) שוכני האיזורים היבשים והאוֹוּגרים (Nekrothropus amphibian) השוכנים ליד הביצות והבריכות התת־קרקעיות דומים במימדיהם לענקים והאטנים שונים מהם בכל. הם רעי מזג
ונוטים לאלימות ודומים לגרסאות גדולות ומפחידות של גובלינים ואורקים. מקובל להחשיב אותם לשני מינים נפרדים.
על האוכלוסייה המשותפת
על הגרמלינים
מוצאם של הגרמלינים לוטה בערפל, אך הוא כנראה מהלכתן שפרונץ. הם מאופיינים בפנים דמויי עטלף; מערכת שיניים של סינאפסיד: שלוש חותכות קדמיות, שבע מלתעות משספות צידיות, סה"כ 40 שיניים; לחיים גבוהות, בולטות ורחבות ומצח משופע וגבוה, אוזניים רחבות וגדולות, עיניים גדולות המותאמות לראיית לילה וראש ’שעיר‘- שעליו דורבנות אליפטיים (שבסיסם הוא 2×3 מילימטרים) רכים חדים וארוכים ו/או סנפירים רכים קצרים ורחבים מרובים בעובי דומה. לזכרים בוגרים יש לעיתים גם שפמפם ו/או זקנקן מדורבנות או סנפירים.
יש להם ידיים בעלות ארבע אצבעות בעלות טופרים נשלפים, כמו אצל חתולים, בקצה האצבעות, כאשר אחת מהן הינה אגודל נגדי ורגליים בעלות שלוש בהונות עם טופרים נשלפים בקצה, כמו אצל חתולים גם, מבנה גופם הומיניני, גובהם של הזכרים 175 סנטימטרים ומשקלם 65 קילוגרמים בממוצע ושל הנקבות 165 סנטימטרים ומשקלן 55 קילוגרמים בממוצע לפריט בוגר, גופם בעל מבנה שרירי וכחוש על פי רוב ונראה שהם טורפים ליליים במוצאם.
הנקבות מטילות ביצים בעלות שפיר עוברי המכוסות בקליפת כיטין מהן בוקע התינוק אשר יונק משדיהן חלב עד הגיעו לגיל שלוש ארבע. מאפייניהם מרמזים שהם בעלי מוצא קרוב לתרפסידים אך התפתחו בנתיב אבולוציוני אחר, הם אינם ממש יונקים.
על הגרמלינים הננסיים
קיים תת־מין של גרמלינים השונה במקצת. הזכרים בגובה 90 סנטימטרים והמסה 30 קילוגרם והנקבות בגובה 80 קילוגרמים ומסה של 25 קילוגרם. הבדל נוסף הוא באוזניים הבשרניות הגדולות שאורכן מגיע ל־20 סנטימטרים ורוחבן ל־12 סנטימטרים.
על הזַחָלְאִישִים
לפי הלוחיות התת־עוריות המורכבות בעיקר משכבה פנימית של מפחמת הסידן ושכבה עוטפת של תאים ריריים, המפרידים בין שאר רקמות הגוף לשכבה העיקרית של הלוחות, ניתן לקבוע שיצור תבוני זה הוא/היא רכיכה, נתיב המאובנים מראה כיצד יצור זה התפתח מקדמונים הדומים לחילזון, הקונכייה נעלמה ונותרו רק לוחות סידן פחמתי
תת־עורי משכבתה האמצעית המכסות את הגב, בית החזה והריאות אשר בו.
יצור זה הוא/היא אנדרוגינוס מופנם/ת חסר/ת מאפיינים מגדריים חיצוניים, כלומר הוא/היא מכיל/ה גם שחלות (מערכות רבייה נקביות) וגם אשכים (מערכות רבייה זכריות) ומתרבה ע"י כך שהיא/הוא מפרה את עצמו/ה ומטיל/ה ביצה ממנה בוקע הזחל (הצאצא/ית).
הוא/היא נע/ה באמצעות זנגל (= שילוב של זנב שהוא גם רגל) באורך שני מטרים שהוא/היא מסוגל/ת לגלגל לגלגל כדורי, יש לו/ה שתי זרועות ובכך הוא/היא דומה לתמנונים במקצת אך שונה מהם גם, יש לו/ה שלוש אגודלים נגדיים בקצה כל זרוע הפונים זה לזה בזווית של 120º במקום כפתורי הצמדה.
מחלות הוואמפיריה והלאייקנתרופיה
על הערפדים והווירוס שהופך אותם לכאלה
גרמלין שהודבק בווירוס משנה צורה בניסוי מעבדה הפיץ את הווירוס באוכלוסייה קטנה של בני מינו. הדבר קרה לפני 241,000 שנות תקן בערך. הם החלו לצמח כנפיים קרומיות במקום ידיים בחצות הלילה בליל הירח הראשון, ניביהם התארכו והתחדדו וחניכיהם דיממו, הם דמו יותר ויותר לעטלפים טורפים מהלכים על שניים, הם שינו את תזונתם למבוססת על דם ועד כמה שידוע השנוי הפך אותם לבעלי החיים היחידים שיכולים לעכל דם ואף תלויים בו למחייתם.
הם הפכו רגישים לאור שמש. הם פיתחו דחף לנשוך המכונה נשכנות אך לרוב שאבו את כל הדם מהיצורים אותם נשכו והמיתו אותם. הסתבר להם שיצורים תבוניים ותת־תבוניים, אשר הם לא כילו את מלאי הדם בגופם, שנשארו בחיים, נדבקו בווירוס הוואמפיריה אשר העתיק את המבנה הגנטי שלהם ושינו צורה כל לילה בחצות לעטלף הומיניני.
עד מהרה הם גילו שהווירוס מועבר, ועמו גם התכונות, ביחסי מין גם וגם לצאצאים משותפים עם מינים אחרים. הם והנדבקים והצאצאים בני התערובת למדו לשלוט בשינוי הצורה לעטלפי, מלבד הניבים הארוכים והחדים שהותאמו לניקוב חורים בכלי הדם לשם מציצת הדם מהם והדימום בחניכיים. הם דמו בכל לבני מין המקור מלבד היותם חיוורים, הניבים והדימום בחניכיים. בשל ההשפעה הקטלנית של אור השמש על בריאותם הם הפכו ליצורים ליליים. הם שוחררו מהניסוי במעבדה והחלו להגר לעולמות אחרים ולהתיישב בהם תוך שמירה על קשרים ומבנה חברתיים מתוחכמים ומורכבים. הם החלו להדביק את האוכלוסייה המקומית ולהתרבות בעולמות אותם יישבו. זהו סיפורם של הערפדים.
על הלאייקנתרופוסים והווירוס שהופך אותם לכאלה
ידועים מספר מינים חביבים כגון לאייקנתרופוס פֿוֹקסי- שועלאים להם קיימים שלושה תת־מינים, לאייקנתרופוס לטרנזיס- תניאיים אשר האל אנוביס השתייך אליו, לאייקנתרופוס לאטְראנס- קויוטאים, ולאייקנתרופוס לוּפּוֹ- זאבאים שמהם התפתחו הכלבאים- לאייקנתרופוס פֿאמיליאריס התבוניים, המתחלקים ל־66 זנים.
מין פחות חביב שהתפתח גם הוא מהאנשזאבים הוא המזדאבים או בשמם המדעי לאייקנתרופוס רוּפֿוּס. כאשר תקף אותם ווירוס הוואמפיריה הוא השתנה ובמוטציה מוזרה התחבר למבנה הגנטי שלהם והעתיק אותו לבא שנדבק עם גן השינוי צורה. כאשר מוטציה זאת של הווירוס הפכה אותו לנושא מחלה אחרת, הלאייקנתרופיה.
רבים מהם נהרגו מהמחלה החדשה אך האחרים השתגעו ונעשו קניבלים פראיים והחלו לטרוף זה את זה והומינינים ודומיהם אחרים איתם באו במגע, הם אהבו לטרוף במיוחד את הלב. המחלה הועברה בנוזלי גוף, בעיקר בדם ובקיום יחסי מין וגרמה להם לתופעה של דימום מהחניכיים בנוסף לנשכנות, דחף בלתי נשלט לנשוך כל יצור תבוני או תת־תבוני שלא טרפו. הננשכים, בני מינים אחרים, שהבריאו מפצעי הנשיכה מהר החלו לשנות צורה למזדאבים בחצות בליל ירח, זמן שבו קרינת הירח הופכת את גן ההשתנות לפעיל. לאחר ליל הירח השני הם החלו משתנים כל לילה עד הזריחה ולפעמים שינוי הצורה הפך לקבוע לאחר שני עד שישה מחזורי ירח נוספים. כן השתנו גם אילו שנדבקו ביחסי מין. הצאצאים של זיווג תערובת נשאו את תכונות ההורה האחר ביום והשתנו למזדאבים בלילה.
המזדאבים למדו לשלוט בדחף הטרף שלהם אך לא לגמרי בנשכנות, אך עד אז נטמעו באוכלוסיות מעולמות אחרים אליהם הגיעו. למרות דחף ההרג הדחף החברתי גבר, ומלהקות של בודדים עד כמה עשרות הם יצרו חברה מורכבת בעלת קשרים רבים ומתוחכמים בכל היקום.
האירוע קרה לפני 238,000 שנות תקן בערך, הרבה לפני תקופתם של הכלבאים, מין שעדיין לא היה קיים אז, אך נפוץ מאוד בזמננו והתפתח במקביל לאדם החושב המודרני. תופעה דומה של שינוי הווירוס קרתה במין מסוים אליו משתייכים החתולאים באותה התקופה (אשר שמם המדעי פֿאליתרופוס סילבסטריס קאטוס, והם מתחלקים ל־27 זנים מהם שבעה זנים ארוכי־שיער ועשרים קצרי־שיער; המין המדובר הוא חתולאי הבר אשר שמם המדעי פֿאליתרופוס סילבסטריס אשר ממנו התפתח תת־מין לחתולאים והתת־מין החמישי שלו, אליו משתייכים נפגעי המחלה נקרא מיתנמרים או בשמם המדעי פֿאליתרופוס סילבסטרים מטמורף.
שני זני עירוב
אוֹנדִין
זן עירוב של ענקים ובני־ים, את הגודל הוא לוקח מהענקים ושאר המאפיינים
מבני־הים.
סלמנדראס
זן עירוב הנולד מהורה אנושי והורה גרמלין, אם האם היא גרמלינית הוא בוקע מביצה ואם האם אנושית הוא נולד מרחמה. נקבות הסאלמנדראס יולדות את ולדותיהן חיים מרחמן.
